המסגרת הפולי-ווגאלית הוא מסגרת המקשרת בין התפתחות מערכת העצבים האוטונומית של יונקים לבין התנהגות חברתית. ד"ר סטיבן פורג'ס פיתח תיאוריה זו בשנת 1994.

מסגרת זו נמצאת בשימוש נרחב בטיפולים מוצלחים, ומאז היא עברה פיתוח נוסף.

המסגרת הפולי-ווגאלית:

מערכת העצבים של אנשים ובעלי חיים היא הבסיס לאופן שבו הם מתנהגים במצבים שונים.

איך הגוף עובד קובע מה אדם או חיה עושים ואיך הוא מרגיש.

האבולוציה של מערכת העצבים האוטונומית של היונקים התפתחה לתקשר אוטומטית עם יונקים אחרים. ולהיות מסוגל להפעיל מערכות הגנה עצמית שונות בעת הצורך

למערכת העצבים הפאראסימפתטית שני חלקים.

כל חלק עוזר בדרכי התנהגות שונות.

עצב הוואגוס, עצב בגוף, פועל באמצעות שני מסלולים שונים, מסלול הנרתיק הגחון והגבי.

שני החלקים של עצב הוואגוס הם:

מערכת הנרתיק הגחון: מסייעת בהתנהגות חברתית.

מערכת הנרתיק הגבי: מסייעת בהתנהגויות הדורשות מהחיה להישאר בשקט, כמו מנוחה ועיכול, או הגנה על עצמה בעמידה במקום (קפיאה).

אם מסלול הנרתיק הגבי פעיל, ומערכת העצבים נשארת תקועה במצב זה, זה יכול להוביל לתסמינים כמו סחרחורת, בחילה, עייפות והתעלפות.

מצב סימפטי:

מלבד מצב זה, קיים גם מצב סימפתטי, שאולי מוכר לכם כ"להילחם או לברוח". עם זאת, מצב זה גורם לנו גם לצאת לפעולה ולבצע פעולות.

השילוב קובע:

ישנם גם רגעים שבהם מצבים שונים משולבים זה בזה. למשל, בספורט יש שילוב בין המערכת הסימפתטית למערכת הוונטרלית. גם כאן חשובה האיזון הנכון; עודף באנרגיה סימפתטית עלול, למשל, להוביל לסגנון אימון אגרסיבי. לאחר הפסד במשחק, לעתים קרובות ניתן לראות את המעבר למצב הגבי. גם במדיטציה יש התייחסות למצב הבטני ולמצב הגבי. הגוף והנפש נרגעים אז בצורה נעימה ומרפאת.

ויסות עצמי

מערכת עצבים בריאה שהתפתחה באופן תקין מסוגלת לעבור בין המצבים השונים בקלות. בתקופות ממושכות של לחץ, או כאשר מערכת העצבים התפתחה בתנאים לא אידיאליים, היא אינה מסוגלת לחזור למצב הנכון בכוחות עצמה. 

מדע הבטיחות

במסגרת התיאוריה הפולי-ווגלית, אנו בוחנים כיצד מערכת העצבים שלנו מפעילה אסטרטגיות הישרדות וחיבור שונות. אנו לומדים לזהות מתי גופנו בוחר בביטחון, בפעולה או בנסיגה, וכיצד נוכל להשפיע על מצבים אלה באופן מודע כדי לשפר את החוסן והרווחה שלנו.”